אז את בולעת רוק ועושה זאת. החושים שלך מתחדדים פי מאה. כל תזוזה ברחוב, כל קול הבוקע מהבתים מקפיץ אותך וגורם לך להאיץ את צעדייך. הביטחון העצמי שלך מתערער ולמרות שאת לא רוצה להודות בכך, הגוף שלך מכין את עצמו להגנה עצמית. את מתחילה לתהות אם עשית טעות ולמה את תמיד חייבת לחשוב שאת כזו אמיצה ולהעמיד את עצמך בניסיונות. את מחליטה ללכת באמצע הכביש כדי שאף אחד לא יוכל לקפוץ עלייך מתוך איזו סמטה חשוכה או שייח. את מתחילה להרגיש עירומה אפילו שהתלבשת היום כלל לא חשוף. לאט לאט מתגנב לו גם חוסר האונים, ללא התראה וכנראה גם ללא הצדקה. את מריצה לעצמך בראש תנועות או תרגילים שראית גיבורים בסרטים משתמשים בהם, מנסה להיזכר בשבב מהדרכת קרב מגע שקיבלת בצבא, אבל זה היה מעט מידי ומזמן מידי. את כבר בטוחה שמישהו אחרייך, צופה בך, מחכה להזדמנות שלו להסתער כמו טרף על איילה בודדה שסרחה מן העדר, תמימה ולא מחושבת, אין לך סיכוי.